תושבים יקרים, ימים ספורים לפני שעם ישראל התכנס עם משפחת השכול ליום הזכרון לחללי צה“ל ונפגעי פעולות האיבה וטרם חגיגות יום העצמאות השישים, נפתחה על ידי נציגי אכיפת החוק במדינת ישראל – הפרקליטות ומשטרת ישראל, אף כי הינם עושים מלאכה חשובה באכיפת החוק במדינת ישראל, חקירה נגד ראש ממשלת ישראל. הח“מ סבור כי, בכל הענווה, נפל פגם כבד בשקול הדעת, של כל הנוגעים לדבר, בכל הנוגע לעיתוי החקירה של פרשת החשדות נגד כבוד ראש הממשלה מר אהוד אולמרט בפרשת מר משה טלנסקי.
ניתן לתהות היכן הוא שקול הדעת כאשר נציגי הפרקליטות והמשטרה בחרו להביא לפתיחת החקירה, וחקירת המעורבים, דווקא בשבוע בעל רגישות לאומית כה גדולה שבו חל יום הזכרון ויום העצמאות השישים למדינת ישראל, שבוע שבו מתייחדת משפחת השכול עם יקיריהם שנפלו במערכה, שבו ציינו את יום השואה והגבורה – דווקא בשבוע זה נבחר בעיתוי שגוי ביותר תוך שיקול דעת מוטעה שבתוצאתו היווה פגיעה במשפחות השכולות, במשפחת מערכת הבטחון ופצועי ונכי צה“ל, וכן כל בית ישראל, תוך השבתת שמחת חג לאומית ויצירת אווירת נכאים. .גילוי דעת זה הינו אף לנוכח העובדה כי לח“מ יש בכל הענווה, את הזכות והחובה לכהן כבא כוח ארגוני פצועי צה“ל .
יתירה מכך: יחד עם פתיחת החקירה אף התבקש צו איסור פרסום שלא היה לו מקום ובסיס, שאף הוא הוסיף נדבך כבד לעיתוי המוטעה של פתיחת החקירה, כך שנוצר מצב קשה מאד שדווקא בשבוע בעל חשיבות לאומית כה גדולה, שבוע שבו התייחדנו כולנו עם משפחת השכול והעלנו על נס תקומת שישים שנה למדינה, דווקא בשבוע זה נוצרה חרושת שמועות מופרכות, ומערבולת בלתי נגמרת – ויצירת דה לגיטימזיציה למי שאינו רק אזרח אלא מהווה מוסד לאומי .
הדברים מקבלים משנה תוקף אף לנוכח כך שראש ממשלת ישראל אינו רק אזרח אלא אף מהווה מוסד לאומי בפני עצמו. בכל הטקסים ובכללם טקסי יום העצמאות ויום הזכרון, טקס יום הזכרון בהר הרצל, אות החיילים המצטיינים בבית הנשיא, חידון התנ“ך העולמי, חלוקת פרסי ישראל שבהם נכח ראש הממשלה כמוסד לאומי ולא רק כאדם, ריחפה כענן כבד ומעיב חרושת השמועות שנוצרה לנוכח העיתוי המוטעה והוצאת צו איסור הפרסום והאפילה על הארועים הלאומיים שניצבו לפתחנו. מדובר בעניינים שקרו לפני כעשר – חמש עשרה שנה, ניתן היה לחקור את מר משה טלנסקי חיקור דין בחו“ל , ניתן היה לגבות ממנו הודעה בכל עת וזמן ולמצער ניתן היה אף בישראל לחוקרו כחשוד ולעכבו בשלב של חקירה סמוייה ולהמתין עם החקירה הגלויה. דבר וחצי דבר לא היה קורה, איפוא, אם הפרשה הייתה נחקרת מיד לאחר סיום ארועי יום העצמאות ויום הזכרון. זאת מעבר לעובדה כי במקרים רבים נוכחים אנו לראות כי “ההר מוליד עכבר“, ולעיתים קשה לרדת “מעץ גבוה” אשר עליו מטפסים, עם חשדות כבדים מאד או כבדים מדיי ולא תמיד מבוססים. מה הייתה הבהילות המלאכותית? על מה ולמה? חקירה על עניין מלפני שנים רבות לא יכול היה להמתין עוד ימים ספורים?
הח“מ, בעל טור זה, אף תוהה על עצם הבקשה להוצאת צו איסור פרסום אשר הינו תמוה ביותר. כל החשדות פורסמו ברשת האינטרנט (למשל באתר הניו יורק פוסט שפרסם את החשדות במלואן), הנחקרים והמעורבים בוודאי ידעו מתוקף החקירות על החשד, ולכן הוצאת צו איסור פרסום בד בבד שעה שבפועל כל עם ישראל ידע כי ראש הממשלה נחקר באזהרה – שילוב אלו יחד עם העיתוי המוטעה הוביל, תוך שיקול דעת מוטעה, לתוצאה קשה ביותר, קשה מנשוא, בשבוע בעל חשיבות לאומית כה רבה. כל שרשרת ההתנהלות מעוררת תהייה כבדה האם לא הופר האיזון העדין בין הצורך החשוב והמוצדק מאין כמותו של אכיפת חוק במדינת ישראל לרבות כלפי נושאי תפקידים ציבוריים לבין שקולים אחרים כבדי משקל לא פחות: חזקת החפות, הצורך בתפקוד תקין של ממשלת ישראל, ואינטרסים כגון עמידת עם ישראל כולו בשעה של התייחדות עם משפחת השכול והעלאה על נס של שישים שנות עצמאות.
כך, ניתן לתמוה מה הבהילות שבה במוצאי יום העצמאות בערב , בבהילות שנראית מלאכותית, מהרו ראשי אכיפת החוק בשעה מאוחרת לישיבה “דחופה” ולבטל צו איסור פרסום שמלכתחילה לא היה מקום להוציאו. בית משפט העליון עמד, לא פעם, על חשיבות “זכות הציבור לדעת“. ראה למשל: בגצ 94 / 6126 גיורא סנש נ‘ רשות השידור שם נאמר: ” זכות הציבור לדעת– כשמה כן היא. זו זכותו של כל אחד מבני הציבור לשמוע, להבין, לגבש עמדה, להתווכח ולשכנע“
כלום היה קורה דבר אם היה הדבר קורה לאחר חלוף החגים, באופן שלא היה משבית את עם ישראל, במבזקים תכופים, בצאת יום העצמאות השישים ושעה שאנו מעלים על נס את אנשי הרוח והעשייה מקבלי פרס ישראל?? מעבר לכך אנו תוהים כיצד זה יודעים העיתונאים להמתין בדיוק בהגעת הבכירים לאותה “ישיבה בהולה” במוצאי יום העצמאות, שהרי מן הסתם הם אינם ממתינים כולם, על צוות הצלמים והכתבים, כל יום הזכרון ויום העצמאות בפתח בניין משרד המשפטים בירושלים. מה קרה? על מה ולמה?
תושבים יקרים, ההתנהלות השגוייה והמוטעית גרמה וגורמת לפגיעה במוסד זה – של ראשות הממשלה. כמו כן, אין לראש הממשלה זכויות יתר אך בוודאי שאין לו פחות זכויות משל אזרח אחר. ההתנהלות השגוייה מובילה למצב שבו לא מהססים נציגי הפרקליטות והמשטרה להעלות, לא פחות ולא יותר, טיעון כאילו וכביכול אמר מר משה טלנסקי כי הוא חושש שראש הממשלה ישלח אנשים “לפגוע בו“. היעלה על הדעת, ולו ברמת הטיעון, כי נציג פרקליטות יעלה טיעון כזה אשר אף עושה דרכו אל התקשורת ? האם ייתכן שרוה“מ ישלח “לפגוע” ואף מר טלנסקי עצמו מכחיש זאת. כל זאת תוך זילות ודה לגטימיזציה חמורות ביותר של מוסד ראש הממשלה.
כך גם ברי ונהיר כי הליך של גביית עדות מוקדמת הוא הליך יוצא דופן ונדיר בנסיבות אלו. האם זכויותיו הדיוניות של ראש הממשלה פחותות משל כל אזרח? הייתכן כי אזרח יצטרך לחקור עד מכריע בעניינו אפילו בלא שראה ולו מסמך אחד מחומר החקירה וכאשר אין בנמצא כתב אישום? התתכן חקירה ראוייה כזו למיצוי זכויות דיוניות ומהותיות של כל אזרח ולא רק ראש ממשלה? ניתן לבצע חיקור דין וגביית עדות בחו“ל או חקירה בעתיד, אם יתנהל בכלל משפט, באמצעות קונפרנס וידאו – המותר כדין, ואין לבצע מהלך נדיר שפגיעתו בזכויות דיוניות של אזרח הם כה גדולות.
יש לעמוד על אכיפת החוק בישראל, כלפי כל אזרח ואזרח יהיה תפקידו ומעמדו אשר יהיה – על כך אין חולק, אך נראה כי במקרה הזה ולמרבה הצער אף במקרים אחרים, הופרו האיזונים ונעברו גבולות הטעם הטוב. הפכנו למרבה הצער לחברה אשר עושה “משפט שדה” וכמעט מתנהלת כמו בתקופות חשוכות של “ציד מכשפות“. כל יום “שני וחמישי” נפתחות חקירות ומפורסמות “חשדות” ומתעוררות חרושות שמועות – ואף אחד אינו עוצר לרגע ותוהה שתפקוד ראש הממשלה וממשלת ישראל ונושאי תפקידים ציבוריים בענייני המדינה וחזקת החפות, – הם אינטרסים שאף עליהם חשוב לשמור כבבת עינינו, לטובת כולנו, במיוחד בצומת הדרכים המדינית, בטחוני, כלכלית, חברתית בה מצוייה מדינת ישראל.
אין בגילוי דעת זה לפגוע כהוא זה בהערכה למלאכה החשובה בה עוסקים באכיפת החוק במדינת ישראל, אולם נראה כי הביקורת המועלית בטור זה ראויה ונכונה היא, ולעניות דעתנו, אנו מביאים ומביעים את תחושת הצער והעלבון של ציבורים רבים ומגוונים עימהם נמצא הח“מ בקשר מתמיד ורצוף.
בברכה נאמנה
ד“ר שמואל סעדיה עו“ד
המערכת: ד“ר שמואל סעדיה, עו“ד הינו בעל משרד עורכי דין פרטי, מומחה לזכויות אדם, יו“ר תנועת הרצליה למען תושביה, ב“כ ארגונים חברתיים, ומשמש כחבר וועד מחוז תל אביב ויו“ר וועדת ערי השרון בלשכת עורכי הדין.
