תושבים יקרים, למרבה הצער, ההליך המורכב שעברה החברה בישראל בעניין מינוי רמטכ“ל, מלמד על מעורבות יתר של המשפט ולמעשה משפטיזציה יתירה, ואקטיביזם שיפוטי שלא לצורך, באופן הפוגע במעמד מערכת המשפט ופוגע אף באמון הציבור במערכת המשפט ומוסדותיה, וזאת לבד מהנזק המוסרי, הערכי, הרעיוני בעצם התערבות בכל צעד ושעל במדינה.
חוק יסוד הצבא אומר את דברו באופן ברור: “ראש המטה הכללי יתמנה בידי הממשלה לפי המלצת שר הבטחון“. מכאן שמינוי רמטכ“ל נתון אך לשיקול דעת ממשלת ישראל, קרי הרשות המבצעת על פי המלצת שר בטחון.
דא עקא, בפרשת מינוי הרמטכ“ל האחרון הופר עקרון זה המעוגן בחוק יסוד בריש גלי. למעשה, עם כל הכבוד, מי שנווטו את השתלשלות העניינים היו מבקר מדינה, כבוד יועץ משפטי לממשלה, וועדה שיפוטית – וועדת טירקל, ואף כבוד בית משפט העליון בהליכים אשר, בכל הכבוד, לא היו ראויים ולא במקומם.
פרשת גלנט מצביעה על תופעה חמורה הראוייה לביקורת, לפיה הוסרו כל גבולות המשפט, האקטיביזם השיפוטי במובני הרחב פרץ כל סייג וגדר, וכפי שכבר אמר פעם כב‘ נשיא בית משפט העליון “מלוא הארץ משפט“. לעיתים נדמה כי אין עניין ו/או מינוי ו/או פרשה שלא מעורבים בהם מבקר המדינה או היועץ המשפטי לממשלה או בג“צ – קרי מערכות המשפט. תופעה זו עשוייה לגרום לדה מורליזציה וכאמור לפגיעה באמון הציבור הן במערכת המשפט והן ברשות המבצעת.
כך, מבקר המדינה הפך למעין מיני ערכאה שיפוטית פלילית – ומה גם שכאן לא דובר על הליך פלילי ולא נפתחה חקירה פלילית. חוק יסוד מבקר המדינה מביע אף הוא את דברו באופן ברור לפיו : ” מבקר המדינה יקיים ביקורת על המשק, הנכסים, הכספים, ההתחייבויות והמינהל של המדינה” סוגיית הקרקעות של האלוף גלנט לא נופלת בגדרה של הוראה זו ולמבקר המדינה לא הייתה סמכות להעיר הערות אישיות, ולדעת רבים מתערב בפעילותו יתר על המידה.
לא היה מקום לפניית השר מיכאל איתן אל היועץ המשפטי לממשלה. הדבר אף נעשה בהעדר סמכות – שכן היועץ המשפטי לממשלה אינו מייצג פרטים בממשלה אלא את הממשלה כאורגן. אין ולא היה, בכל הכבוד וההערכה, מקום כי היועץ המשפטי לממשלה יביע עמדה או יחווה דעתו . היועץ המשפטי לממשלה, עו“ד יהודה ויינשטיין אשר אנו מעריכים את פועליו כיועץ מוכשר, רב פעלים ועתיר ניסיון, חובש “שני כובעים“. ב“כובע” אחד הוא מייעץ ייעוץ משפטי לממשלה. ב“כובע” שני הוא אמון על הגשת כתבי אישום בהליכים משפטיים במדינת ישראל. סוגיית מינוי הרמטכ“ל אינה רלבנטית לאף אחת משתי הסמכויות הנ“ל. בעניין זה אף הובל ע“י מבקר המדינה ולא קמה לו סמכות בעניין.
העובדה כי העניין, כמו כמעט כל פרשה בישראל, אף התגלגלה לפתחו של כבוד בית משפט העליון בשבתו כבג“צ אינה ראוייה, ואף גרמה לכשל נוסף בכך שעמדת היועץ המשפטי לממשלה כי יימנע מלהגן על המינוי – הייתה זו אשר התוותה, הלכה למעשה, את התפתחות פני הדברים.
למרבה הצער, בתואנת שווא עשו גורמים שונים, לרבות מאינטרסים פוליטיים ו/או זרים, במערכת המשפט קרדום לחפור בו – על כך אין אלא להצר ולהצטער שכן יש לשמור על מערכת המשפט כבבת עינינו. אנו מצרים על העוול שנגרם לאלוף יואב גלנט בכלל, ובפרט באי מינויו כרמטכ“ל כפי שהממשלה בעצמה החליטה ואח“כ קיבלה “רגלים קרות” על אף היותו קצין למופת אשר הוכיח עצמו במערכות שונות וחזיתות שונות כמפקד ומצביא, ועל אף שוועדת טירקל בקרו קשות הן את השר מיכאל איתן, הן את מבקר המדינה, הן את היועץ המשפטי, הן את בג“צ. ביקורת דומה, ואף ביתר שאת ברוח האמור בטור זה, הושמעה על ידי כבוד שופט בית משפט העליון בדימוס ראש הוועדה מר יעקב טירקל. אין ספק שהחברה הישראלית יצאה נפסדת מכך.
בד בבד אנו כמובן מאחלים הצלחה מכל הלב לרב אלוף בני גנץ אשר יעמוד באתגרים הקשים העומדים לפתחו, כאשר המזרח תיכון רועש וגועש, כמי שעומד בראש הפיקוד העליון. נאחל לו, בשמנו ובשם עם ישראל, את היכולת והתבונה, וכדבריו שהקב“ה ינחהו, לשיקול דעת, להחלטות מושכלות למען בטחון המדינה ואזרחיה, וביצור וחיזוק מעמד צה“ל ומוסד הרמטכלו“ת.
שלכם בכבוד רב,
ד“ר שמואל סעדיה עו“ד
יו“ר תנועת הרצליה למען תושביה
