אלימות נגד קשישים וחסרי ישע

תושבים יקרים,

למרבה הצער, האלימות הגוברת בשנים האחרונות בחברה הישראלית, האלימות הפושעת והפושה אינה פוסחת אף כלפי הקשישים וחסרי הישע, ונוכחים אנו לראות יותר ויותר מעשי אלימות קשה ומזעזעת כלפי קשישים וילדים. אם לכאורה עד כה הייתה אדישות – הרי לא ניתן עוד לעבור לסדר. כמי שאף עוסק בייצוג נאשמים בהליכים פליליים במשך שנים, ניתן לראות כאן אף שינוי בקודים של התנהגות עבריינית שלא הייתה מקובלת על עבריינים, ואשר הוקיעו פגיעה בחסרי ישע. חלק מהמותקפים הינם אף ניצולי שואה, אודים מוצלים מאש, אשר מותקפים בצורה ברוטלית ואלימה.

על החברה הישראלית להאבק בנחישות, בתקיפות, ללא לאות, נגד תופעה קשה זו, ההולכת וגוברת, של אלימות כלפי קשישים וחסרי ישע. התורה מצווה לכבד ולהדר קשישים שהרי נאמר: “מפני שיבה תקום והדרת פני זקן” (ויקרא י”ט, ל”ב) ועלינו כמדינה יהודית ודמוקרטית – וערכי הדמוקרטיה שואבים את מקורותיהם מערכי היהדות, ליצוק תוכן אל ציווי זה שעליו לעמוד כנר לרגלינו כחברה וכמדינה.

קיימים מספר דרכים להאבק בתופעה קשה זו. על מערכת החינוך להרתם למאבק באלימות בכלל ובאלימות כלפי קשישים וחסרי ישע בפרט, ולהתוות לבני הנוער את העקרונות והערכים שיסודם בציווי “והדרת פני זקן” ובכך יינתן מענה שורשי ויסודי לתופעה זו. כמו כן, בשורש בעיית אלימות אף עומדת, לעניות דעתנו, בעיית הפערים בחברה הישראלית, והעוני ההולך וגובר ומעל מיליון וחצי אזרחים נמצאים מתחת לקו העוני. כמובן כי אין בעוני ובמצוקות חלילה, כדי להצדיק אלימות או פשיעה, אך אין ספק כי מענה לבעיית הפערים החברתיים והעוני עשוי ליתן מענה אף לתופעת האלימות הקשה. אף על משטרת ישראל, אשר קציניה ושוטריה עושים מלאכת קודש מסורה ומקצועית, להקצות משאבים וכוח אדם למאבק בתופעה קשה זו של אלימות נגד קשישים וחסרי ישע אשר יש לבער מקרבנו.

כעת, כמשפטנים, נבחן את הדרך אשר בה מתמודדת או ראוי כי תתמודד, מערכת המשפט עם תופעה קשה זו. חוק העונשין תשל”ז 1977 מייחד פרק נפרד להגנה על חסר ישע אשר מוגדר כמי אשר “מחמת גילו, מחלתו או מוגבלותו הגופנית או הנפשית, ליקויו השכלי או מכל סיבה אחרת, אינו יכול לדאוג לצרכי מחייתו, לבריאותו או לשלומו”.

החוק אף מייחד סעיף עונשי מיוחד, תוך שהוא אף יוצר אבחנה בין מי שאחראי על חסר הישע לבין מי שאינו אחראי, וקובע כי התוקף קטין או חסר ישע וגורם לו חבלה של ממש, דינו מאסר חמש שנים. אם היה התוקף אחראי על הקטין או על חסר הישע, דינו מאסר שבע שנים. אם נגרמה לקטין או לחסר הישע חבלה חמורה, דינו של התוקף מאסר שבע שנים, ואם היה התוקף אחראי על הקטין או חסר הישע, דינו מאסר תשע שנים. לנוכח חומרת העניין החוק אף קובע עבירה נפרדת וענישה בצידה בדבר התעללות, שאינה גורמת חבלה, בחסר ישע.

לעניות דעתנו רף הענישה הנ”ל אינו גבוה דיו אלא אף נמוך, ועל המחוקק להחמיר בענישה הנ”ל. בעבירות אחרות, מבלי להקל חס חלילה בחומרתן, נקבע רף זהה או גבוה יותר, כגון עבירת נטילת שוחד הקובעת רף של שבע שנות מאסר , ולעניות דעתנו על עבירות של תקיפה ואלימות כלפי חסרי ישע יש לקבוע, בחקיקה, רף של עשרים שנות מאסר לפחות. יתירה מכך. על פי המצב המשפטי כיום, מרבית העונשים הקבועים בחוק העונשין הינם עונשי מכסימום. כלומר, בתי המשפט יכולים להשית על נאשמים שבפניהם עונשים הפחותים מהרף הנקוב בחוק. מצב עניינים משפטי זה מוביל לכך שבכל הכבוד וההערכה והיקר למערכת המשפט והשופטים המסורים העושים מלאכת קודש קשה של שיפוט, הרי כי במקרים רבים מושתים על נאשמים המורשעים באלימות כלפי קשישים וחסרי ישע עונשים קלים בהרבה – אשר אינם נותנים מענה לאינטרס הציבורי להאבק בנגע הנורא הזה. שומה על המחוקק , בד בבד להעלאת רף החקיקה, אף לקבוע עונשי מינימום חמורים, או אף עונשי חובה גבוהים מאד שיזעזעו וירתיעו עבריינים, על אף שלמרבה הצער אף בעניין זה מאפשר חוק העונשין כיום להפחית מעונשי חובה. בכך תרתם מערכת המשפט – הן המחוקק והן בתי המשפט למאבק בתופעה חמורה וקשה זו.

עוד יצויין כי המחוקק רואה חומרה יתירה בעבירות אלו של אלימות כלפי חסרי ישע, ובאופן שאינו מקובל בחקיקה, ומכיוון שקיימת הנחה כי הקורבן לעבירות אלו אינו יכול תמיד להתלונן בעצמו, מטיל אף חובה אקטיבית של דיווח של מי שנוכח לראות באלימות זו . לא זו בלבד, אלא מי שאינו מדווח צפוי בעצמו להענש על פי חוק. לכן, אם היה לאדם יסוד סביר לחשוב כי נעברה עבירה בחסר ישע בידי האחראי עליו, חובה על האדם לדווח על כך בהקדם האפשרי לפקיד סעד או למשטרה וכי מי שאינו מדווח דינו מאסר שלושה חדשים, ואף רף ענישה זה מגוחך ויש להעלותו ולהחמירו. רף גבוה יותר אף מוטל על מי שעקב עיסוקו במקצועו היה לו יסוד סביר לחשוב כי נעברה עבירה כאמור כגון רופא, אחות, עובד סוציאלי, עובד שירותי רווחה, שוטר.

תושבים יקרים, תופעת האלימות בכלל ואלימות כלפי קשישים וחסרי ישע בפרט, היא בבואת דמותנו כחברה. שומה עלינו להאבק בתופעה זו ולבער את הנגע מקרבנו, ולהיות חברה ערכית, מוסרית, הדואגת לחלשים, לנזקקים, לעניים, לנכים, לחסרי הישע ולקשישים.

בברכה נאמנה

ד”ר שמואל סעדיה עו”ד

המערכת: ד”ר שמואל סעדיה, עו”ד הינו בעל משרד עורכי דין פרטי, מומחה לזכויות אדם, יו”ר תנועת הרצליה למען תושביה ומשמש כחבר וועד מחוז תל אביב ויו”ר וועדת ערי השרון מטעם לשכת עורכי הדין.