תושבים יקרים,
לאחרונה אנו עדים למאבקים רבים של רשויות השלטון זו נגד זו. עורו אחים עורו, התעשתו מנהיגנו, הרי “אין לנו ארץ אחרת, גם אם אדמתנו בוערת, אין לנו ארץ אחרת גם אם חמתנו בוערת”. משרד ראש הממשלה נגד מבקר המדינה ולהפך, צה”ל נגד מבקר המדינה וועדת ביקורת המדינה, הכנסת נגד בית משפט העליון ולהפך, נשיאת בית משפט העליון נגד שר המשפטים, מנכ”ל משרד מבקר המדינה לשעבר נגד מבקר המדינה, היועצת המשפטית של הכנסת נגד הוועדה לביקורת המדינה של הכנסת, שופטים לשעבר בבית משפט העליון נגד שר משפטים מכהן, ונגד שר לבטחון פנים בעניין סוגיית מינוי מפכ”ל, ועוד מאבקים בין הרשויות – באופן שה”כמות” הפכה ל”איכות”, וכל זאת שעה שמדינת ישראל והחברה הישראלית נמצאים על צומת דרכים, בשעה הרת גורל – חברתית ובטחונית, ולאחר שטרם הגלידו פצעי מלחמת לבנון השנייה, הפשע גובר, השחיתות השלטונית אוכלת כל חלקה שלטונית טובה, וכאשר אנו בתקופה של חשבון נפש לאומי כולל ותוך פגיעה קשה ביותר באמון הציבור במוסדות השלטון.”אם בארזים נפלה השלהבת מה יגידו אזובי הקיר”? ומי הם אזובי הקיר ומי הם הארזים? האם המנהיגים הם הארזים או האזרחים אשר עומדים בגבורה מול התנהלות זו של הרשויות הנאבקות זו בזו? הציבור בישראל מצפה לרף התנהלות שונה לגמרי ממנהיגיו, כאמור: “הקנאה, התאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם” (פרקי אבות ד’, כ”ח(.
שיטת המשטר בישראל מושתתת על העקרונות של היותנו מדינה “יהודית דמוקרטית” , והינה מבוססת על עקרון הפרדת רשויות, אך לא הפרדה מוחלטת אלא מערכת הדדית של בלמים ואיזונים. בית משפט העליון שב וציין לא פעם כי “הפרדת הרשויות אינה דיקטטורה של הרשויות. הפרדת רשויות משמעותה, שכל רשות עצמאית בתחומה היא, כל עוד היא פועלת בגדרי סמכותה. למרבה הצער, נראה כי איזונים אלו ביסוד “הפרדת הרשויות” הופרו בתקופה האחרונה כאשר, דווקא בשעה כה קריטית, נאבקות הרשויות אלו באלו, תוך חריגה קיצונית ממתחם הסבירות. חוסר היציבות השלטונית ומאבקי הרשויות אלו באלו, להם מלווה למרבה הצער משבר מנהיגות ופגיעה קשה של אמון הציבור בנבחריו, מובילים לזעזוע קשה במערכת הממשל והמשטר הישראלים, שאף עלולה, חלילה, להביא לקריסתה.
שופט בית משפט העליון בדימוס, מר מישאל חשין ציין כי בית משפט העליון הוא ביתו, וכי אביו היה נשיא, והוא יגדע ידו של מי שיפגע בו וזאת תוך הטחת הדברים מול פרופ’ דניאל פרדימן שר המשפטים. האם יש למאן דהוא בעלות על בית משפט העליון? האם ייתכן ששופט בית משפט עליון לשעבר ישתמש בסגנון של “גדיעת יד” כלפי שר משפטים מכהן? האם ייתכן כי נשיאת בית משפט עליון תתעמת מול שר משפטים מכהן? האם יעלה על הדעת כי שופט בית משפט העליון בדימוס, פרופ’ יצחק זמיר, שישב כמותב בתיק בעניינו של מפכ”ל המשטרה מר יעקב גנות יתבטא בכלי התקשורת נגד מינויו? האם אין כאן חריגה מגדר עצמאיותה של הרשות השופטת ושל שופטיה? האם אין כאן התערבות בוטה של שופטים בדימוס בתהליכים דמוקרטיים – שלטוניים? האם ראוי כי שופטים, מכהנים או בדימוס, יתערבו בהליכים שלטוניים? השופטים, והרשות השופטת, צריכים להמצא מחוץ לויכוח הציבורי, ולשמור על אמון הציבור במערכת המשפט היקרה לכולנו.
תהליך שלילי זה, אשר הולך ומתעצם, והמשברים והיריבויות במערכת הממשל והשלטון הישראלית, מתרחשים, במקרים רבים, על רקע “אישי” וב”נימוקים” כביכול אידאולוגיים עד שנראה כי אנו נעים בין “ספין” ל”ספין”. כך, למשל, העימות הכה בוטה, כה גס, כה אנרגטי, של כבוד ראש הממשלה מר אהוד אולמרט ח”כ, מול מבקר המדינה. אל התכתשות זו יש להוסיף את מאבקו של צה”ל באמצעות אלוף יצחק גרשון, מפקד פיקוד העורף, אל מול הוועדה לביקורת המדינה, בעניין העורף בטענה כי פרסום הדוח עלול לפגוע קשות בצה”ל. כלום לא היה מקום לריסון? עורו אחים, עורו. בכל מקרה, ברור כי הנפגע העיקרי ממאבקים אלו הוא העורף בישראלי ומצב מוכנותו. כל זאת דווקא על רקע בו נמצאים אנו שוב תחת איום של החיזבאללה ואיום סורי, אך בכל זאת מעדיפות הרשויות להאבק אלו באלו.
למאבקים אלו יש השלכות לוואי קשות ביותר. כך, למשל, חלק מאמצעי המאבק הינו ההדלפות – כלי קשה ביותר, שפוגע קשות באמון הציבור בממוסדות השלטון. הדלפה היא הבט צר של חבירה בין שלטון לתקשורת, והיא מקעקעת תחת תקינות הפעילות השלטונית. כך, להמחשה, הועלתה טענה כי ממשרד מבקר המדינה הודלף מן הדו”ח בעניין הערכות העורף. כך, אנו עדים למצב עניינים שלא נראה במחוזותינו עד כה – רשויות החוק שוכרות, על חשבון משאבי הציבור, עורכי דין מהמגזר הפרטי, כדי להאבק ברשויות אחרות. לנוכח מאבק של ועדת ביקורת המדינה מול היועצת המשפטית של הכנסת. כך, כעת, נתבקש עורך דין פרטי נוסף, פרופ’ דוד ליבאי – למרות הכבוד וההערכה הבלתי מסוייגים לדמות מופת כדמותו של פרופ’ דוד ליבאי, לייצג את מבקר המדינה במאבק מול צה”ל. מצב עניינים קשה זה של ייצוג עורכי דין פרטיים על חשבון כספי ציבור, הוא תוצאת לוואי קשה של מאבקי הרשויות אלו באלו.
אנו מדינה צעירה הנאבקת עדיין על גבולותיה, מול אוייביה הקמים עליה, ועל צביונה ואופייה, טרם התגבשה דמותנו החברתית והלאומית – אך האם יש בכך כדי להצדיק מאבקים והתכתשויות כה קשות בין הרשויות? אין זה פלא כי בעלי הון פרטיים, כגון גאיידמק, מנצלים את “חלון ההזדמנויות” של מאבק הרשויות זה בזה , ופועלים, כביכול, ממניעים חברתיים וממניעי צדק, אך תוך ניצול ציני של המצוקה אליה נקלעה החברה בישראל. עורו אחים עורו – אנו זקוקים למנהיגים בעלי שיעור קומה , אך בגובה העיניים. זאת, כדוגמת גדול מנהיגי הדור, משה רבינו, שהיה עניו מכל אדם, ולא נאחז בקרנות השלטון אלא להפך – הוא בצניעות אומר: “מי אנוכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים”? זקוקים אנו מחד ליתן אמון במערכות השלטון, ועל רשויות השלטון לכבד זה את זה וכן כי מנהיגנו יהיו בעלי שיעור קומה, יוותרו על האגו והכבוד, ויימנעו מעימות האחד מול רעהו ממניעים אישיים בשם אזרחי המדינה.
אנו תקווה כי החברה הישראלית תדע ימים יפים מאלו, ימים של אחדות, של חוסן חברתי ובטחוני. זאת מאחר,וכמאמר השיר כאמור לעיל, הרי כי :”אין לי ארץ אחרת גם שאדמתי בוערת, אין לי ארץ אחרת למרות שחמתי בוערת, יש לי ארץ נהדרת, בתקווה כי רשויות השלטון והממסד יתנהלו אחרת”.
שלכם בכבוד רב,
בברכת חג פסח – חג החירות כשר ושמח
לכל עם ישראל ולעיר הרצליה
ד”ר שמואל סעדיה עו”ד
יו”ר תנועת הרצליה למען תושביה
המערכת: ד”ר שמואל סעדיה, עו”ד הינו בעל משרד עורכי דין פרטי, מומחה לזכויות אדם, יו”ר תנועת הרצליה למען תושביה ומייצג ארגונים חברתיים.
